הייצוא הגדול של הודו של מוצרים חקלאיים תמיד היה כלי רב עוצמה עבור הודו ליצור מטבע חוץ.עם זאת, השנה, בכפוף למצב הבינלאומי, התוצרת החקלאית של הודו מתמודדת עם קשיים ניכרים הן מבחינת התפוקה המקומית והן מבחינת היצוא.האם אתה ממשיך לייצא תוצרת חקלאית בכמויות גדולות כדי להגן על המט"ח?או לתת את העדפת המדיניות לאנשים רגילים עם החקלאים כגוף העיקרי לייצוב פרנסת העם?כדאי לשקול שוב ושוב על ידי ממשלת הודו.

הודו היא מדינה חקלאית גדולה באסיה, וחקלאות תמיד מילאה תפקיד מוביל בכלכלה הלאומית.ב-40 השנים האחרונות הודו מפתחת במרץ תעשיות כמו תעשייה וטכנולוגיית מידע, אך כיום, כ-80% מהאוכלוסייה בהודו עדיין תלויה בחקלאות, וערך התפוקה החקלאית נטו מהווה יותר מ-30% מהנטו. ערך תפוקה מקומית.ניתן לומר שקצב הצמיחה של החקלאות קובע במידה רבה את קצב הצמיחה של הכלכלה הלאומית של הודו.

להודו יש את שטח האדמה החקלאי הגדול ביותר באסיה, עם 143 מיליון הקטרים.מנתונים אלה, ניתן לכנות את הודו מדינת ייצור חקלאית גדולה.הודו היא גם יצואנית גדולה של מוצרים חקלאיים.היקף היצוא השנתי של החיטה לבדה הוא כ-2 מיליון טון.גם היקף היצוא של מוצרים חקלאיים חשובים אחרים, כמו שעועית, כמון, ג'ינג'ר ופלפל, נמצא במקום הראשון בעולם.

ייצוא מאסיבי של מוצרים חקלאיים תמיד היה כלי רב עוצמה עבור הודו ליצור מטבע חוץ.עם זאת, השנה, מוגבלת על ידי המצב הבינלאומי, התוצרת החקלאית של הודו מתמודדת עם קשיים ניכרים הן מבחינת התפוקה המקומית והן מבחינת היצוא.המדיניות הקודמת "למכור למכור למכור" הביאה גם לבעיות רבות בכלכלה המקומית, בפרנסתם של אנשים והיבטים אחרים.

בשנת 2022, רוסיה ואוקראינה, כיצואניות תבואה גדולות בעולם, יושפעו מהסכסוך, מה שיביא לירידה חדה בייצוא החיטה, והביקוש לייצוא חיטה הודי כתחליפים בשוק יגדל באופן משמעותי.על פי התחזית של מוסדות מקומיים הודיים, יצוא החיטה של ​​הודו עשוי להגיע ל-13 מיליון טון בשנת הכספים 2022/2023 (אפריל 2022 עד מרץ 2023).נראה כי מצב זה הביא יתרונות גדולים לשוק הייצוא החקלאי של הודו, אך הוא גם הוביל לעלייה במחירי המזון המקומיים.במאי השנה הודיעה ממשלת הודו להאט ואף לאסור יצוא חיטה במידה מסוימת בטענה של "הבטחת ביטחון תזונתי".עם זאת, נתונים רשמיים הראו שהודו עדיין ייצאה 4.35 מיליון טון חיטה בחמשת החודשים הראשונים של שנת הכספים הזו (מאפריל עד אוגוסט), עלייה של 116.7% משנה לשנה.היקף היצוא של מוצרים חקלאיים גדל בחדות, ומחירי הגידולים הבסיסיים והמוצרים המעובדים בשוק המקומי של הודו, כמו חיטה וקמח חיטה, עלו בחדות, מה שהוביל לאינפלציה חמורה.

מבנה המזון של האנשים ההודים הוא בעיקר דגנים, ורק חלק קטן מהכנסתם ייצרך על מזונות יקרים כמו ירקות ופירות.לכן, מול עליית מחירי המזון, תנאי החיים של אנשים רגילים קשים יותר.כדי להחמיר את המצב, בגלל עליית יוקר המחיה, החקלאים בחרו להצטייד במחירי היבולים שעולים.בנובמבר אמרו גורמים באגודת הכותנה ההודית בפומבי כי יבולי הכותנה של העונה החדשה נקטפו, אך חקלאים רבים קיוו שמחירי הגידולים הללו ימשיכו לעלות כבעבר, ולכן הם לא היו מוכנים למכור אותם.המנטליות הזו של כיסוי מכירות מחמירה ללא ספק עוד יותר את האינפלציה של שוק המוצרים החקלאיים ההודיים.

הודו יצרה תלות מדיניות במספר רב של יצוא חקלאי, והפכה ל"חרב פיפיות" המשפיעה על הכלכלה ההודית.הנושא הזה ברור מאוד בהקשר של המצב הבינלאומי המורכב והפכפך השנה.אם נחקור את הסיבות מאחורי זה, לדילמה הזו יש קשר למציאות של הודו במשך זמן רב.באופן ספציפי, תפוקת התבואה של הודו היא "גדולה בסך הכל וקטנה לנפש".למרות שההודו היא בעלת שטח האדמה הגדול ביותר בעולם לעיבוד, יש לה אוכלוסייה גדולה ושטח עיבוד קטן לנפש.בנוסף, רמת המודרניזציה החקלאית המקומית של הודו היא נחשלת יחסית, חסרה מתקני השקיה מתקדמים באדמות חקלאיות ומתקנים למניעת אסונות, נשענת במידה רבה על כוח אדם, ונשענת פחות על ציוד חקלאי, דשנים וחומרי הדברה.כתוצאה מכך, יבול החקלאות ההודית יושפע מאוד מהמונסון כמעט מדי שנה.לפי הסטטיסטיקה, תפוקת הדגנים לנפש של הודו היא רק כ-230 ק"ג, הרבה מתחת לממוצע הבינלאומי של 400 ק"ג לנפש.בדרך זו, עדיין קיים פער מסוים בין הודו לבין הדימוי של "מדינה חקלאית גדולה" בתפיסה המקובלת של האנשים.

לאחרונה, האינפלציה המקומית של הודו היאטה, מערכת הבנקאות שבה בהדרגה לקדמותה והכלכלה הלאומית התאוששה.האם אתה ממשיך לייצא תוצרת חקלאית בכמויות גדולות כדי להגן על המט"ח?או לתת את העדפת המדיניות לאנשים רגילים עם החקלאים כגוף העיקרי לייצוב פרנסת העם?כדאי לשקול שוב ושוב על ידי ממשלת הודו.